האלפקות ומנהגיהן

האלפקות והלאמות הן גמלים קטנים שהתפתחו בהרי האנדים שבדרום אמריקה. האלפקות התפתחו בצורה שונה מאד מ"בן דודם" הגמל המדברי, שהטבע הכשיר אותו לחיים במדבר הלוהט; תנאי החיים והקור בהרים הגבוהים גרמו להתפתחות בעל חיים קטן, מלא בצמר, וללא יכולת לאגור מים ומזון. צמר האלפקות קל ומצטיין ביכולתו לשמור על חום הגוף.

במולדתן שבארצות האנדים משמשות האלפקות בעיקר כמקור לצמר, המשמש לייצור בגדים, שמיכות ושטיחים. הלאמות, בעלות צמר גס יותר, משמשות לנשיאת משאות בשבילי ההרים.

האלפקות ידועות לא רק בשל צמרן האיכותי, אלא גם בזכות מנהגיהן הייחודיים.

מנהגים מוזרים

יריקות - ויכוח בין אלפקות על מזון, בני/בנות זוג או מעמד בתוך העדר, מתקיים בעיקר באמצעות יריקות – מחזה משונה ומצחיק לצפייה. האלפקות לא יורקות על בני אדם בכוונה, אך אם נימצא בסביבתן כשהן רבות זו עם זו, גם אנחנו עלולים להיפגע...

בתי שימוש ציבוריים - את צרכיהן עושות האלפקות אך ורק ב"בתי שימוש" שהן קובעות לעצמן – מעין "לוחות מודעות" שדרכן הן למדות על חברותיהן לעדר – מי בהריון, מי המליטה לאחרונה, מי חולה או חלשה, ועוד...

רבייה – לנקבת האלפקה (והלאמה) אין עונת ייחום או מחזור, אלא היא יכולה להיכנס להריון כמעט בכל יום מימות השנה. תהליך הביוץ מתחיל אצל הנקבה בתגובה לגירוי, ולכן ההזדווגות ארוכה במיוחד (יכולה להימשך למעלה משעה!). במהלך ההזדווגות נפוץ לראות נקבות "ממתינות בתור" או מנסות "לגנוב" את תשומת לבו של הזכר, וגם זכרים המפריעים זה לזה ביריקות ובצרחות. משך ההריון של האלפקה הוא 11.5 חודשים, בסיומו היא ממליטה ולד אחד בלבד.

צמר האלפקות

צמר האלפקות נחשב לאחד מסוגי הצמר האיכותיים בעולם, בשורה אחת עם הקשמיר והאנגורה. ייחודו של הצמר הוא בשילוב של כמה איכויות:

רכות – הצמר רך ונעים מאד, ובזכות תהליך הייצור הקפדני כמעט ללא "קצוות דוקרים".

בידוד – הצמר מבודד מצוין מקור ומחום. סיבי השערה של האלפקה חלולים, וכליאת האוויר בתוכם מאפשרת את כושר הבידוד הגבוה של הצמר.

משקל נמוך – צמר אלפקות שוקל כמחצית מצמר כבשים.

שמירה על צבעים טבעיים – כיום מופק בחווה צמר בארבעה צבעים: חום, אפור, שחור ולבן, על גווניהם השונים. הצמר אינו צבוע – כל גווניו (עד 32 במספר!) טבעיים ולכן צבעו אינו דוהה.

גז האלפקות נעשה באביב, כך שיש להן את כל הקיץ לצימוח צמר חדש. כל שלבי עיבוד הצמר נעשים בחווה: החל מגידול האלפקות דרך הגז, שטיפת הצמר, הכנתו לטוויה, טווייתו ולבסוף - שזירתו לחוטים. העיבוד מתבצע בשילוב של עבודה ידנית ומכונות פשוטות.

"הלכנו באחד משבילי החווה, ולפתע
ראינו אלפקה יולדת. שניות לאחר הלידה
קם הוולד , עמד על רגליו הרועדות ותוך דקות החל ללכת"